פינת היועצת - הנחיות בזמן חירום
נווט למעלה
מתוך אתר המועצה האזורית אשכול (כתב יזהר שער מנהל השירות הפסיכולוגי חינוכי)
דפי מידע אלה נועדו להציג לפניכם מידע הקשור בהתמודדות ילדיכם עם המצב.
 
חשוב לדעת שאתם ההורים הנכם מקור הביטחון והכוח של הילדים וישנו קשר בין תגובותיכם אתם למצב המשברי בו אנו מצויים לבין תגובות ילדיכם. לכן חשוב שבראש וראשונה תמצאו את הדרך להרגיע את עצמכם, לפני שאתם נותנים לילדיכם כלים להרגעה ולהתמודדות. מצאו מקורות תמיכה בקרב חברים ובני משפחה לשוחח עמם על-מנת להירגע.
 
רבים מאיתנו קשובים למקורות מידע שונים, על-מנת להתעדכן באירועים המשתנים. חשוב לזכור, שכשהילדים בבית גם הם חשופים לאותו מידע אך לא תמיד מבינים ומעכלים אותו בצורה מתאימה. לכן חשוב לתווך ולהסביר לילדים את המראות ואת הנאמר ולא לומר לעצמנו "ממילא הם לא מבינים", שכן השמועות והמראות יגיעו בצורה לא מעובדת לילדים ולעיתים לא מותאמת לגילם. אינפורמציה ברורה ובהירה יכולה למנוע את השפעתן המזיקה של שמועות, המגבירות בדרך כלל את החרדה.
 
יש הורים שנוטים להסתיר תחושות קשות בכדי "להגן" על ילדיהם. לא כדאי להכחיש ולשדר אווירת "אין סכנה ועסקים כרגיל" מצד שני לא להציף ילדים בתחושות קשות של ההורים, המסר אם כך צריך להיות: "המצב אכן מדאיג, אך יחד נוכל להתגבר על הקשיים".
 
עלינו לאפשר לילדים לשאול ולשוחח על מה שראו ושמעו, כך הם יוכלו לשלול או לאמת את חששותיהם. פתחו איתם בשיחה, ספרו להם מה אתם מרגישים ותנו להם אפשרות להתבטא: בשאלות, בציור משותף ובמשחק. אוורור רגשות וקבלת תשובות על שאלות הינו גורם מרגיע.
 
אם הילד מעדיף להימנע, לא לשוחח בשלב זה על המצב, חשוב לכבד אותו - זו דרך ההתמודדות שלו.
 
 
כיצד ניתן מידע באופן שתואם גיל?
ילדים עד גיל 6: זקוקים למידע פשוט וקונקרטי עם מסרים מרגיעים: "אמא ואבא פה שומרים עליכם".
ילדים בגילאי בי"ס יסודי (6-11): זקוקים למידע מפורט יותר, עדיין קונקרטי תוך שילוב של דוגמאות מחיי היומיום שלהם למשל, זה כמו ריב, יש מריבה בינינו לבינם וכדו'. יש לתת להם אמירות מעודדות: "המצב ישתנה", "עברנו תקופות קשות בעבר (ההתנתקות, ירי קסאמים, עופרת יצוקה, המלחמה בצפון) והצלחנו יחד להתגבר על הקשיים". כמו כן, לתת עצות לגבי דרכי התמודדות: "מה כדאי לעשות כאשר אתה מפחד וכו'".
מתבגרים: זקוקים למידע רחב יותר המשלב אספקטים היסטוריים, פוליטיים ואתיים. על ההורים ליצור דיאלוג בו הם מזמינים את ילדיהם לתרום מתפיסותיהם ועמדותיהם לגבי המצב ולקבל מידע עובדתי שמבהיר את מלוא מורכבותו. יש להימנע מהצהרות דרמטיות וקטסטרופאליות כגון: "מדינת ישראל נמצאת כרגע בסכנה".
 
תנו לילדכם תחושה שהוא יכול לחוות ביטחון כל שהוא במצב של אי-ביטחון – הסבירו לו על אמצעי הזהירות שעליו לנקוט, למשל, להיכנס למרחב מוגן כאשר שומע התרעת "צבע אדום", הראו לו את המקום המוגן ביותר בביתכם וארגנו יחד איתו חפצים משמעותיים עבורו במקום זה (משחק אהוב, אוכל, שתייה וכד'). כמו כן ציינו בפניו כי אנו יודעים בדיוק מתי יורים קסאמים ופצמ"רים וההתרעה נותנת לנו את האפשרות למצוא מחסה למספר דקות ואחר-כך לחזור לשגרה – תחושת שליטה במצב של אי שליטה מפחיתה חרדה.
 
הפעלה: אחת התחושות הקשות מנשוא בהם נפגשים כתוצאה ממצבי אי-וודאות ולחץ מתמשך היא התחושה של אין-אונים וחוסר השליטה. פעילות אקטיבית מחזירה לילד את התחושה של שליטה עצמית, משחררת לחצים ומחישה את השימוש באנרגיות הרבות שהצטברו בגוף כתוצאה ממצב הלחץ. פעילויות מכוונות מטרה, כמובן תואמות גיל, כמו עזרה בבית או המצאות והעסקת אחים צעירים מביאה לתחושה של שליטה, מסיחה את דעת הילד ומעלה את ערכו העצמי. וכן פעילויות מהנות כמו משחק, ריקוד, ספורט, משחררים את המתח הגופני ונותנים תחושה של הנאה.
 
יצירת חוויות מרגיעות ומהנות: שמיעת מוזיקה, צפייה בסרטים, תרגילי הרפיה והתעמלות. פעילויות אלו מסיחות את דעתם של הילדים מהאיום, משפרות את מצב הרוח ופורקות את המתח הגופני. כמו כן, לעודד שימוש בהומור באמצעות צפייה בסרטים קומיים, סיפור בדיחות וראייה של הצד האבסורדי שבחיים. ניתן גם לבקש מהילדים לכתוב או לצייר 10 שימושים שניתן לעשות בקסאם מלבד ירי.
 
הגבלת החשיפה לאירועים מאיימים
חשיפה חוזרת ונשנית לאירועים מלחיצים עלולה להחריף את תגובות הדחק של הילדים, להקשות עליהם את החזרה לשגרה ולעיתים אף לגרום לטראומטיזציה משנית. לפיכך אנו ממליצים:
  1. להגביל את החשיפה של הילדים למראות קשים ולתשדירים חוזרים ונשנים של אירועים מאיימים בכל אמצעי התקשורת ולהשתדל למנוע חשיפתם (בעיקר של ילדים צעירים) לשיחות מבוגרים הקשורות לחרדות בהקשר למצב הביטחוני.
  2. להימנע מלכפות על הילד לעסוק בפעילויות אותן הוא חווה כמאיימות ומלחיצות. למשל, אם ילד רוצה לישון עם הוריו כרגע, לאפשר לו. כשיעבור הזעם, הוא יחזור בעצמו לדפוסים קודמים ואם ימשיך להימנע אפשר לסייע לו לחזור לשגרה קודמת.
  3. לעודד את הילדים לצאת לפעילויות הפוגתיות חינוכיות שמצמצמות את חשיפתם האפשרית לסכנה.
  4. במידה והילד מעוניין לישון במרחב מוגן ביישוב או לצאת לחברים או משפחה מחוץ לאזור, לאפשר לו תוך שמירת קשר תכוף עימו, אם ההורה לא יכול פיזית להיות עימו.
חשוב להעביר לילדים מסר של שמירה על-ידי כוחות הביטחון וקיומו של מרחב מוגן בבית ובביה"ס כדי להגביר אצלם את תחושת הביטחון והמוגנות. ניתן להדגיש שקולות המטוסים, הטנקים, היריות והחיילים שמסתובבים באזור מסמנים את ההגנה היומיומית עלינו.
 
יש לנסות ולשמור על שיגרת חייהם של הילדים ככל שניתן שכן כך מועבר לילדים המסר שהחיים נמשכים למרות הכול.
לכן יש לדרוש מהילדים להמשיך ולקיים חובותיהם בבית כגון: סידור וניקיון החדר, קריאת ספר והכנת השיעורים, זה נותן חוויה של "העסקים דומים לכרגיל" ושדברים יחזרו בסופו של דבר למסלולם.
חשוב לאפשר לילדים לקיים פעילויות מתוכננות עם ילדים אחרים בני אותו גיל.
 
חשוב שכל הורה יהיה רגיש לתגובות ילדיו, יאתר סימני מצוקה, יסביר וירגיע בהתאם לגיל הילד ורמת הבנתו.
 
באופן כללי חשוב להדגיש כי תחושות הלחץ הן נורמאליות למצב, הן נורמטיביות כרגע וכאשר אנחנו כהורים משדרים ביטחון ושליטה לצד המתח והדריכות רוב הילדים יקבלו זאת בהבנה. למשל: אם ילד נצמד להורה, קופצני ודרוך, חזר להרטיב במיטה, מפחד להיות אפילו רגע אחד לבד וחולם חלומות מפחידים בלילה. לומר, "אילו הן תגובות של לחץ ופחד בגלל המצב, עוד הרבה ילדים וגם מבוגרים מגיבים כמוך. כאשר יחזור השקט, אתה תפסיק לפחד, להרטיב במיטה וכו' ".כמו כן חשוב לאפשר להם להיות עם ההורים וגם לישון יחד, עד שתחושת הסכנה והמצב הביטחוני יירגעו.
 
חשוב לציין שבמידת הצורך המועצה מפעילה "אתר דחק" טלפונים: /9929129 /9985175 פקס' 9982402 /9965002 כחלק מפעילות מרכז חוסן שמנהלת רותם שטרנברג. לאתר זה יכול להגיע כל תושב מהמועצה שחש בצורך בסיוע נפשי עקב מצב לחץ וחרדה שהוא מתקשה להתאושש ממנו בכוחות עצמו. במקום יפעל צוות הכולל אנשי טיפול ממחלקת הרווחה, מהשפ"ח, ממ.ט.מ. , יועצות ביה"ס ות.ל.מ. במקום מחולקים גם דף המלצות להורים אשר ילדיהם משתחררים מאתר הטיפול ודף מידע למשתחררים מהאתר עם דרכי ומקורות סיוע.